5.4.2017

המועמדים להוגו 2017



לפני ימים אחדים הוכרזו המועמדים לפרס הוגו השנה. להלן כמה מילים על הרשימה, וטיפה הערכות והערות שלי על חלק מן הקטגוריות.

מה קרה לכלבלבים העצובים? ובכן, הם די נעלמו. הכלבלבים העצובים לא הצליחו לגבש את עצמם השנה, ככל הנראה, למרות שלכאורה שרה הויט הייתה אמורה לעמוד בראש גיבוש הרשימה הרשמית. הפוסט האחרון באתר של הכלבלבים 4 (מהשנה שעברה) הוא מה-10 בינואר, ונאמר בו שהרשימה לשנה זו תעלה בקרוב. לא חיפשתי הרבה, אבל לא זכור לי שראיתי רשימה רשמית כזו. למען האמת, כבר בשנה שעברה הרשימה שלהם עברה למודל המלצה וכללה כמה יצירות שבשנים קודמות הם היו חושפים לעברן שיניים ונוהמים מעומק הגרון.

ג'ון דל ארוז מצביע על הירידה החדה במספר המצביעים בשלב הראשון השנה לעומת השנה שעברה (בין 40 ל-50 אחוזים, בקטגוריות הספרות) וטוען שקהילת המדע הבדיוני הודיעה למחצית מהחובבים שהם אינם רצויים, אינם "חובבים אמתיים". היה מפתה להסכים אתו, לולא העובדה שהוא משווה רק שנה אחת אחורה. למעשה, אם נסתכל על ההצבעה בשנת 2014, לפני שהכלבלבים נכנסו לזירה במלוא הכוח, נראה שהמספרים היו קטנים יותר מאשר השנה. כלומר, מספר המצביעים חזר למה שהיה בעבר. זה מעיד על שני דברים, לדעתי. האחד הוא שחלק ממצביעי הכלבלבים היו מצביעים מגויסים, שאחרת לא היו מצביעים. האחר הוא שהאיום של הכלבלבים לחבל בפרס גרם להתגייסות חובבים להגן על הפרס היקר ללבם. דייוויד ג'רולד (שהנחה את טקס ההוגו של 2015, נקודת השיא של השפעת הכלבלבים ונקודת השפל של הפרס) סיכם את דבריו באמירה שזהו ניצחון של הקהילה.

מה שעוד תרם לירידת ההשפעה של הכלבלבים היא שיטת ההצבעה החדשה – E Pluribus Hugo – שלפיה ככל שמצביעים לפחות יצירות בקטגוריה, כל יצירה מקבלת יותר משקל. (כלומר, בהצבעה ליצירה אחת בקטגוריה היא תקבל נקודה אחת; שתי יצירות – חצי נקודה לכל יצירה וכו'.) זה מקטין את ההשפעה של הצבעה מאורגנת שמנסה לגדוש את כל רשימת המועמדים ביצירות.

מי שעדיין נותרו בסביבה הם ווקס דיי וחולי הכלבת שלו, וההשפעה שלהם קטנה. כפי שמייק גלייר מראה, הם לא הכניסו אף ספר לרשימת הספרים המועמדים, ובקטגוריות הספרות האחרות הכניסו רק יצירה אחת בכל קטגוריה. מבין 18 היצירות בקטגוריות הספרות הקצרות (נובלות, נובלטות וסיפורים) 8 התפרסמו ב-tor.com, שנואי נפשם של כלבלבים לדורותיהם, ועוד שניים בכתב העת Uncanny שגם אותו הם לא ממש מחבבים. המצב של 2015, שבה ישבתי בקהל וחזיתי במעניקי הפרסים מכריזים No Award בקטגוריה אחרי קטגוריה, לא יחזור השנה.

התוצאה הכללית היא רשימה מגוונת, מעניינת ומצוינת. סופרות וסופרים מצוינים שנדחקו החוצה בשנים האחרונות מוצאים בה את מקומם הראוי. את הרשימה המלאה תוכלו לקרוא בעצמכם, אני אעיר רק לגבי כמה קטגוריות. לצערי היה לי מעט מדי זמן לקרוא השנה, ולכן יש הרבה יצירות שלא הספקתי לקרוא. אני מקווה להשלים בחודשים הקרובים ולהעלות כאן סקירות.


Best Novel
  • All the Birds in the Sky by Charlie Jane Anders (Tor Books / Titan Books)
  • A Closed and Common Orbit by Becky Chambers (Hodder & Stoughton / Harper Voyager US)
  • Death’s End by Cixin Liu (Tor Books / Head of Zeus)
  • Ninefox Gambit by Yoon Ha Lee (Solaris Books)
  • The Obelisk Gate by N. K. Jemisin (Orbit Books)
  • Too Like the Lightning by Ada Palmer (Tor Books)
מבין הספרים היחיד שקראתי הוא הספר של פאלמר, שהוא מצוין אבל גם מעיק. ספר דחס מאוד שמעדיף בבירור בניית עולם (בעיקר חברתי-פוליטי) על עלילה. העולם שלו מרתק, אבל קשה לקרוא לו זורם. לטעמי פאלמר גם משחקת יותר מדי עם טריקים ספרותיים. אהבתי דברים של אנדרס שקראתי בעבר, והספר שלה ממתין לי כבר לא מעט זמן. הספרים של צ'יימברס ולי הוזכרו שוב ושוב, וגם הם אי-שם ברשימת הקריאה שלי שאורכה כאורך הגלות. "שער האובליסק" הוא ההמשך של "העונה החמישית" המצוין שזכה בשנה שעברה בשלל פרסים וגם אליו אגיע מתישהו. מכיוון שלא אהבתי את "בעיית שלושת הגופים" של ליו, ו"קץ המוות" הוא חלק שלישי בסדרה שלו, אין סיכוי שאגיע אליו.

Best Novella
  • The Ballad of Black Tom by Victor LaValle (Tor.com Publishing)
  • The Dream-Quest of Vellitt Boe by Kij Johnson (Tor.com Publishing)
  • Every Heart a Doorway by Seanan McGuire (Tor.com Publishing)
  • Penric and the Shaman by Lois McMaster Bujold (Spectrum Literary Agency)
  • A Taste of Honey by Kai Ashante Wilson (Tor.com Publishing)
  • This Census-Taker by China Miéville (Del Rey / Picador)
לא קראתי אף יצירה מהנובלות המועמדות. את קיג' ג'ונסון אני לא מתכונן לקרוא. אם תעשו חיפוש על השם שלה בבלוג, תוכלו למצוא את דעתי על היצירות שלה. מייוויל הוא מועמד הכלבלבים כאן, אבל מייוויל מועמד תדיר בהוגו. את השאר אקרא בשמחה.
הימור עיוור – אין לי מושג.

Best Novelette
  • Alien Stripper Boned From Behind By The T-Rex by Stix Hiscock (self-published)
  • “The Art of Space Travel” by Nina Allan (Tor.com, July 2016)
  • “The Jewel and Her Lapidary” by Fran Wilde (Tor.com Publishing, May 2016)
  • “The Tomato Thief” by Ursula Vernon (Apex Magazine, January 2016)
  • “Touring with the Alien” by Carolyn Ives Gilman (Clarkesworld Magazine, April 2016)
  • “You’ll Surely Drown Here If You Stay” by Alyssa Wong (Uncanny Magazine, May 2016)
המועמד של הכלבלבים כאן הוא "חשפנית חייזרית", ואני מוכן להתערב שהוא הוכנס כדי לנסות לצחוק על הפרס, כפי שהם עשו עם צ'אק טינגל בשנה שעברה (רק שטינגל ניצל את זה כדי לצחוק עליהם חזרה). הקטגוריה הזו כוללת אחת משתי היצירות המועמדות השנה של אליסה וונג, שהיא אחת הסופרות הטובות ביותר שכותבות לאחרונה. פראן ויילד שכתבה את The Jewel and Her Lapidary גם היא שם "חם" לאחרונה, אם כי אני קצת התאכזבתי מהספר הראשון שלה.
ניחוש עיוור – אין לי מושג.
Best Short Story
  • “The City Born Great” by N. K. Jemisin (Tor.com, September 2016)
  • “A Fist of Permutations in Lightning and Wildflowers” by Alyssa Wong (Tor.com, March 2016)
  • “Our Talons Can Crush Galaxies” by Brooke Bolander (Uncanny Magazine, November 2016)
  • “Seasons of Glass and Iron” by Amal El-Mohtar (The Starlit Wood: New Fairy Tales, Saga Press)
  • “That Game We Played During the War” by Carrie Vaughn (Tor.com, March 2016)
  • “An Unimaginable Light” by John C. Wright (God, Robot, Castalia House)
המועמד הכלבלבי – ג'ון סי רייט. אני קראתי (כמעט) את כל הזבל שלו שהם הכניסו לרשימות ב-2015, ובכך כיפרתי על לא מעט מעשים רעים. לא עולם לא שוב! הוא כותב איום ונורא. "עונות של זכוכית וברזל" של אמל אל-מוחתאר הוא סיפור נפלא וכבר פעמיים (לדעתי) היא נשארה בחוץ בגלל הכלבלבים. את "טפרינו מרסקים גלקסיות" של בולנדר קראתי והוא בעייתי בעיניי. שוב מועמדויות לוונג וג'מיסין המצוינות. אני יודע שאני אמור להכיר את השם של ווהן, אבל לא מצליח לקשר אותו ליצירה מסוימת כלשהי. סניליות, מה לעשות.
ניחוש עיוור – אמל אל-מוחתאר.

Best Series
  • The Craft Sequence by Max Gladstone (Tor Books)
  • The Expanse by James S.A. Corey (Orbit US / Orbit UK)
  • The October Daye Books by Seanan McGuire (DAW / Corsair)
  • The Peter Grant / Rivers of London series by Ben Aaronovitch (Gollancz / Del Rey / DAW / Subterranean)
  • The Temeraire series by Naomi Novik (Del Rey / Harper Voyager UK)
  • The Vorkosigan Saga by Lois McMaster Bujold (Baen)
זו קטגוריה חדשה, שהשנה מופיעה בפעם הראשונה כניסיון. יש פה תערובת מגוונת מבחינת ז'אנרים וזמנים ויהיה מעניין לראות את התוצאות.

Best Related Work
  • The Geek Feminist Revolution by Kameron Hurley (Tor Books)
  • The Princess Diarist by Carrie Fisher (Blue Rider Press)
  • Traveler of Worlds: Conversations with Robert Silverberg by Robert Silverberg and Alvaro Zinos-Amaro (Fairwood)
  • The View From the Cheap Seats by Neil Gaiman (William Morrow / Harper Collins)
  • “The Women of Harry Potter” posts by Sarah Gailey (Tor.com)
  • Words Are My Matter: Writings About Life and Books, 2000-2016 by Ursula K. Le Guin (Small Beer)
הרלי היא אחת הכותבות החשובות על מגדר ופמיניזם במדע הבדיוני בשנים האחרונות, אבל מותה של פישר ומעמדה של לה-גווין כגבירה הגדולה של המדע הבדיוני אולי יצליחו לנצח אותה. וכמובן, לגיימן יש הרגל לנצח.

Best Dramatic Presentation – Long Form
  • Arrival
  • Deadpool
  • Ghostbusters
  • Hidden Figures
  • Rogue One
  • Stranger Things, Season One
באמת אין לי מושג מי ינצח כאן, הטעם שלי בסרטים לא תואם את מצביעי ההוגו לרוב ולא ראיתי את כל הסרטים. אני אתאכזב אם זה יהיה "דברים מוזרים", אני חושב שזו הייתה סדרה פגומה.

Best Dramatic Presentation – Short Form
  • Black Mirror: “San Junipero”
  • Doctor Who: “The Return of Doctor Mysterio”
  • The Expanse: “Leviathan Wakes”
  • Game of Thrones: “Battle of the Bastards”
  • Game of Thrones: “The Door”
  • Splendor & Misery [album], by Clipping
הייתי רוצה ש"סן ג'וניפרו" יזכה, אבל יש לי תחושה ש"הדלת" הותיר רושם רב למדי על החובבים.

Best Editor – Short Form
  • John Joseph Adams
  • Neil Clarke
  • Ellen Datlow
  • Jonathan Strahan
  • Lynne M. Thomas & Michael Damian Thomas
  • Sheila Williams
קבוצת עורכי-על מעולים שכל אחד מהם ראוי לפרס.

Best Editor – Long Form
  • Vox Day
  • Sheila E. Gilbert
  • Liz Gorinsky
  • Devi Pillai
  • Miriam Weinberg
  • Navah Wolfe
ווקס דיי סידר לעצמו מועמדות. אני צריך לבדוק איזה ספרים פילאי ערכה, אבל היא עורכת של tor מה שבפני עצמו הוא חותם של איכות, והעורכים האחרים שם כולם שמות דבר.


28.3.2017

משחקים שלא שוחקו - 3



משחקי מחשב
הקשר בין משחקי מחשב ומדע בדיוני ותיק ואמיץ – מחד משחקים רבים השתמשו בעלילות מדע בדיוני ומאידך יצירות מדע בדיוני כללו משחקי מחשב בצורה כזו או אחרת. קווסטים, שהם בעיקרון משחקים שבהם צריך לחקור את העולם הממוחשב ולמלא בו משימות, הם אופייניים במיוחד לכך. אני אדון בשתי יצירות שבהן קווסט ממלא תפקיד חשוב בעלילה.
כמו "השחקן" של באנקס גם "שחקן מספר אחת" של ארנסט קליין הוא ספר שנסוב כולו סביב משחק – העלילה והדמויות תלויים בו לחלוטין ואין להם קיום בלעדיו. כמעט כל הסיפור של "שחקן מספר אחת" מתרחש בתוך עולם וירטואלי ("אואזיס") שנוצר על ידי גאון מתבודד. לאחר מותו של אותו גאון נודע שהוא השאיר את כל הונו העצום למי שיוכל לפצח את הקווסט שהוא בנה בתוך אואזיס – לפתור את החידות שיובילו למקומו של האוצר. העלילה עוקבת אחר וייד, תלמיד תיכון, שמנסה לפצח את החידות.
וייד הוא יצור של אואזיס – קליין בנה את הדמות כך שכל  חייה עד לפתיחת הספר מתנהלים בתוך אואזיס והם למעשה הכנה לפיצוח הקווסט. יתר על כן, כמעט כל המגעים של וייד עם אנשים אחרים הם בתוך אואזיס וקשורים למשחק. כאשר קליין דואג לחסל את קרוביו של וייד באחד הפרקים הראשונים הוא למעשה מבטל את הצורך האחרון של וייד לקיים מגע כלשהו עם העולם החיצוני. הפעם היחידה שבה וייד מתנתק מאואזיס במהלך הספר היא כדי לנצח במשחק, לעשות משהו שאי-אפשר היה לעשות בתוך העולם הווירטואלי.
זה מודגש כאשר וייד נפגש במציאות עם H, החבר הכי טוב שלו בעולם הווירטואלי. כאשר הם נפגשים פנים אל פנים וייד מגלה שהזהות המקוונת של H שונה לחלוטין מהזהות שלו בעולם האמתי, ובכל זאת וייד מחליט שהוא ימשיך להתייחס אל H בזהות הווירטואלית שלו. לגבי וייד, הזהות הווירטואלית היא הדרך היחידה שבה הוא מסוגל להתייחס אליו, זו למעשה הדרך היחידה שבה הוא מסוגל לתקשר עם אנשים אחרים.
וזו הבעיה של הספר, שאין בו שום דבר מחוץ למשחק. העולם החיצוני כמעט לא קיים מה שמעניק לקווסט הזה תחושה שהוא תלוש ולא משכנע. וכך, למרות שהוא עומד בתנאים שהצבתי ונחוץ ליצירה, המשחק המומצא של "שחקן מספר אחת" מאכזב מבחינה ספרותית.

 דוגמה שונה לתפקיד של קווסט אפשר לראות בספר "המשחק של אנדר" של אורסון סקוט קארד. כל מי שמכיר את "המשחק של אנדר" יודע שיש בו משחקים רבים, אבל אני אנסה לטעון כאן שהקווסט שאותו קארד מכנה "משחק התודעה" הוא החשוב ביותר בין משחקים אלה. משחק התודעה הוא קווסט חופשי, שבו התלמידים בבית הספר ללחימה מסתובבים בעולם וירטואלי ופותרים חידות. שאר המשחקים מעצבים את יכולתו של אנדר, את כישוריו כלוחם, אבל המשחק הזה מעצב את האישיות שלו. אפשר לראות את החשיבות של משחק התודעה כאשר בוחנים באילו נקודות בסיפור אנדר משחק בו, ומה הוא עושה במשחק זה.
אם להכליל, אנדר משחק במשחק זה בנקודות משבר בהתפתחותו, בנקודות שבהן הוא תקוע, ומה שהוא עושה במשחק הוא לפתור בעיות שאינן ניתנות לפתרון. כך למשל כאשר הוא מוצא את עצמו מנודה בקבוצת השיגור שלו, הוא מוצא מפלט במשחק ומגיע לשלב "משקה הענק" שבו כל פעולה שלו מובילה למות הדמות שלו במשחק. מה שאנדר עושה הוא להתעלם מהכללים ומהציפיות של המשחק ולעשות מעשה "לא חוקי" (הריגת הענק). דפוס זה חוזר שוב ושוב לאורך הספר – אנדר מוצא את עצמו תקוע בעולם האמתי, מחפש מפלט בעולם המשחק, ושם פותר בעיות שלכאורה אי-אפשר לפתור אותן. הגישה שהוא רוכש במשחק לפתרון בעיות היא זו שמכשירה אותו לפתור בעיות בעולם האמתי, היא זו שמעצבת את האופי שלו ומביאה אותו למצב שבו הוא יכול לפקד על הצבא ולנצח.
אנדר המפקד לא היה מתקיים ללא המשחק, ובגלל מאפייני הכתיבה של קארד ללא אנדר המפקד העלילה של הספר לא יכולה להתקיים. המקום שבו קארד מצליח וקליין נכשל הוא בקשר בין המשחק למציאות. המשחק של קארד חיוני בלי להיות חזות הכול ומשפיע על העולם שמחוץ למשחק, ולכן משכנע ומציאותי הרבה יותר.

מְשַחקים באנשים
המשחקים שדנתי בהם עד עכשיו הם משחקים שבהם אנשים הם השחקנים. הקטגוריה הבאה שאני רוצה לדון בה היא משחקים שבהם אנשים אינם רק שחקים, אלא גם כלי המשחק. אני אדון בשתי יצירות בקטגוריה זו – הסיפור "איית את שמי באות ס'" של אייזק אסימוב והספר "המהלכים בקצוות" של דיאנה וין-ג'ונס – שמייצגים שתי צורות של משחקים כאלה.
"איית את שמי באות ס'" הוא סיפורו של פיזיקאי אמריקאי בימי המלחמה הקרה. הוא לא מרוצה בעבודתו ולבסוף נענה להפצרות של אשתו והולך לנומרולוג שלטענתה יוכל לעזור לו. הנומרולוג ממליץ לו לשנות אות אחת בשמו, ואכן זה מוביל לכך שהוא מוצא עבודה טובה יותר. תוצאת לוואי של שינוי האות האחת בשם היא מניעתה של מלחמה גרעינית. למעשה, זה סוף העלילה של הסיפור, אבל אחרי נקודה זו יש כמה פסקאות שבהן מתגלה לנו משחק – הכול היה הימור בין חייזרים. אחד מהחייזרים הציב אתגר לחברו – ליזום שינוי קטנטן (שינוי אות בשם) שיגרום לשינוי עצום (מניעת מלחמה גרעינית).
לקורא אין באמת צורך בפסקאות אחרונות אלה, הסיפור כבר הסתיים, והמידע בהן לא משתלב בצורה אורגנית בסיפור שסופר לפני כן. המשחק המתואר בסיומת זו של הסיפור הוא קטן, בני האדם המושפעים ממנו לא יודעים שהוא מתנהל, וגם הקוראים לא יודעים עליו בעוד הסיפור של הפיזיקאי נפרש בפניהם. לא ממש יש צורך בו לסיפור.
גם בספר "המהלכים בקצוות" יש משחק שבו בני אדם הם כלים, אבל שם המשחק הוא עצום, מקיף עולמות שלמים, והקוראים והדמויות יודעים פחות או יותר מן הרגע הראשון שהוא נערך.
 "המהלכים בקצוות" הוא סיפורו של ג'יימי בן ה-12 שיום אחד, בתחילת הספר, נתקל בטירה של "אלופי המשחק האמתי הקדום" (כך כתוב על שער הטירה; גיימי מכנה אותם "ההם" לאורך כל הספר). כלומר, הספר מתחיל במודעות לכך שיש איזשהו משחק שמתנהל. הגילוי הזה גורם לכך שג'יימי מושלך מן העולם שלו לעולם מקביל, ונגזר עליו להיות מוקצה ולנדוד ב"קצוות" – הגבולות שבין העולמות – ולעבור ללא שליטה מעולם אחד לאחר. בבוא הזמן הוא ילמד ש"ההם" משחקים משחק אסטרטגיה ענק שמקיף עולמות שלמים, משחק שהוא היה חלק ממנו גם כשלא היה מודע לו. בלב העלילה עומד מהפך – ג'יימי הופך מכלי משחק שאינו מודע למשחק, לכלי משחק מודע. והמודעות הזו הולכת וגדלה ככל שהעלילה מתפתחת. עם הזמן הוא לומד עוד ועוד כללים של המשחק – כללים שחלים עליו כ"מוקצה", כללים שחלים על בני האדם הרגילים שלא מודעים למשחק, ואפילו כללים שחלים על "ההם". המודעות לכללים האלה מקנה לו גם שליטה כלשהי בגורלו.
למעשה הוא מגלה ששני משחקים מתנהלים במקביל. האחד הוא משחק האסטרטגיה בחייהם של תושבי עולמות רבים שבו משחקים "ההם". האחר הוא המשחק על השליטה במשחק הזה. המשמעות של גילוי המשחק השני היא שיש דרך להביס את "ההם" ולשים קץ לשליטתם בחיי אנשים, וזה מה שג'יימי יוצא לעשות. יש בספר שני משחקים מומצאים, ושניהם חיוניים לעיצוב העלילה ולעיצוב הדמויות. ללא המשחק הראשון והעובדה שג'יימי הפך מודע לו, הוא היה ממשיך בחייו הקודמים ולא היה הופך להיות ג'יימי של סוף הספר (וזה נכון לכל הדמויות בספר). ללא המשחק השני, חלקה האחרון של העלילה לא יכול היה להתקיים כלל. ללא המשחקים האלה, לספר אין קיום כלל. (בהערת שוליים אומר שלמשחקים, כללים ומדי משחק יש עוד תפקידים רבים בספר.)
 ***
משחקים יכולים לשמש לצרכים רבים ושונים ביצירות מדע בדיוני, אבל אם לחזור לראשית דבריי, יש תנאים מסוימים שבהם יש הצדקה דווקא למשחקים מומצאים שלא קיימים במציאות. משחקים חדשים, מומצאים, מוצדקים כאשר הם מעצבים דמויות או עולמות ומניעים עלילה בדרכים ייחודיות. כך למשל צריך את המשחק אזאד בעולם של באנקס כדי לעצב האימפריה שלו, וכדי לאפשר את התפוררותה על ידי ניצחון בו. צריך את המשחק של "ההם" ב"המהלכים בקצוות" בשביל ריבוי העולמות המקבילים של דיאנה וין-ג'ונס, וכדי לעצב את דמותו של ג'יימי. וְלֶט מוצדק בסיפור של ראס, מכיוון שיש לו יכולת מיוחדת להשפיע על העולם, אבל לא ב"טריטון" שבו הוא ממלא תפקידים שאותם יכלו למלא גם משחקים אחרים. משחקים מומצאים טובים באמת כאשר יש להם קשר לעולם שמחוץ למשחק. וין-ג'ונס ב"המהלכים בקצוות" וקליין ב"שחקן מספר אחת" מתארים משחקים חובקי כול, אבל המשחק של קליין אנמי כי אנחנו לא רואים את השפעה שלו על העולם האמתי; הסיפור של אסימוב עומד גם ללא תיאור המשחק כי הוא חיצוני לעלילה, אבל ללא כדורגל קוונטי המאורעות של "שומרי הגבול" לא היו יכולים להתקיים.